השקיה בגידול באדמה ובהידרופוניקה

כמעט כולנו גידלנו עציץ של נענע פעם אחת לפחות. זה היה פשוט לא? הולכים לברז, ממלאים מים בכלי, הולכים לעציץ ושופכים. זהו. אז מדוע השקיה של צמח הקנאביס כל כך יותר מסובכת? 
התשובה היא שהיא לא בהכרח יותר מסובכת. ניתן לגדל את צמח הקנאביס בהשקייה פשוטה כאשר הוא גדל באדמה, בדיוק כמו להשקות נענע. נכון, הוספה של דשנים קצת מסבכת את התהליך, במיוחד דשנים מיוחדים לקנאביס שמשום מה מגיעים במספר מוגזם של בקבוקים. אך מעבר לזה, מדוע אנחנו מדברים על חומציות, מליחות (שנמדדת במוליכות חשמלית), חמצן מומס... צמח הקנאביס התפתח כצמח הגדל ביבשה, על אדמה. הוא אינו צמח מים ולכן הצרכים הביולוגיים והפיסיולוגיים של הצמח בנויים לגידול באדמה. ובכל זאת, בני האדם המופלאים גילו שניתן לגדל כמעט כל צמח במים, בהינתן שנספק לו את התנאים הפיסיים שאותם הוא מקבל טבעית כאשר הוא גדל באדמה.

האדמה שנוצרת בטבע, אינה אותה אדמה בה אנו שותלים צמחים בעציצים. בעציצים אנו משתמשים בתערובת שתילה. מה ההבדל?
שכבות שונות הנוצרות באדמה בהתאם להרכב המינרלי והאקליםאדמה: שילוב של חול, חלקיקי חרסית וחומר אורגני בשלבי פירוק שונים. האדמה נוצרת בתהליך ארוך מאוד בקנה מידה גיאולוגי - מאות אלפי שנים. ישנם סוגים רבים של קרקעות באיזורים שונים בעולם שהתפתחו בהתאם לסלע עליהן הן יושבות, לצמחים הגדלים עליהן ותנאי מזג האויר (טמפרטורה, גשם...) חלקיקי החול והחרסית קיימים בגדלים שונים וביחסים שונים. גם החומר האורגני המתפתח בתוך האדמה ועל פני השטח (צמחים, חרקים וחיות אשר מתים ומתחילים בפירוק איטי עד להפיכתם ל״חומר אורגני״ בקרקע) משתנה בהתאם לצמחים וליצורים השונים החיים באיזורי אקלים שונים.

אז אם כך, מהי תערובת שתילה?
תערובת שתילה היא שילוב של כבול (חומר אורגני בשלבי הפירוק האחרונים שלו, דומה ל״אדמה שחורה״, ובדר״כ, רכיבים התורמים לאווריריות ו/או לאחוז רטיבות גבוה כמו סיבי קוקוס, חול סיליקתי, פרלייט, טוף, ורמיקוליט... בדר״כ מוסיפים לתערובת השתילה דשנים בפירוק איטי ובפירוק מהיר אשר חוסכים לנו את הדישון לפחות לחודש לאחר השתילה.

לתערובת השתילה נקבובים (חללים מיקרוסקופיים) רבים אשר יכילו בתוכם מים כאשר האדמה רטובה, ואויר כאשר האדמה יבשה. אפשר לדמות אותה לספוג אשר נרטב ומתייבש. אך מעבר לכך ישנם תהליכים כימיים וביולוגיים בלתי פוסקים כאשר מגדלים באדמה:

  • חילוף ומעבר של מינרלים (בצורת יונים) מחלקיקי החרסית באדמה אל המים שבנקבובים ולהיפך, ספיחה של מינרלים מהמים אל חלקיקי החרסית.
  • פירוק של תרכובות אורגניות ושל שורשים מתים ע״י בקטריות והיווצרות של חומרים חדשים כתוצרי הפירוק.
חילופי יונים בין השורש, המים בבית השורשים וחלקיקי הקרקעהיווצרות ופירוק החנקן בטבע בכל שלביו - מערכת שלמה של צמחים, חיות ואורגניזמים באדמה


תכונות אלה של האדמה, מפרידות אותה משאר מצעי הגידול באופן ההשקיה.


השקיה בגידול בעציצים עם אדמה

לאדמה יש יכולת לאזן את חומציות המים שאנו משקים איתם. רוב האדמות שאנו מכירים, יאזנו את חומציות מי ההשקיה לרמה של pH = 7 / 7.5 במשך כל תקופת הגידול (כמה חודשים). ברור שאם נשקה במים עם רמת חומציות קיצונית למעלה או למטה, ההשפעה תורגש מהר יותר.
כאשר אנו מגדלים בעציצים, אפשר להניח ברמת סבירות גבוהה, שלא יהיו לנו הפתעות מבחינת החומציות באיזור בית השורשים. מבחינת דישון, קיימת הצטברות מסויימת של מרכיבי הדשן השונים אשר קיימים במים ואשר נספחים לחלקיקי הקרקע.

על מה לשים לב לב כשמגדלים באדמה:

  • רמת חומציות בטווח סביר מעל 5.5 ומתחת ל- 8 pH. ברור שעדיף להשקות במים עם pH = 6.5 אבל הצמח לא יסבול יותר מידי אם נשאר בטווח סביר (קרא על חומציות וגידול צמחים).
  • הצטברות הדשן באדמה יכולה להיות מסוכנת לצמח מרמה מסויימת (קרא על מוליכות חשמלית וגידול צמחים) ולכן מומלץ לבצע השקיה נדיבה ללא דישון כל השקיה שלישית ובכך נבצע סוג של ״שטיפה״ וננקז את שאריות הדשן באדמה.
וכעת, החלק אשר מבלבל מגדלים רבים - מתי להשקות? 
זה נכון שצמחים אוהבים אדמה לחה, אבל זה לא כל הסיפור ומי שדואג שהאדמה תהיה לחה כל הזמן, כנראה עושה יותר נזק לצמח מתועלת. כאשר אנו משקים יותר מידי (ולא נותנים לאדמה להתייבש), אנחנו מונעים מאויר להיכנס אל נקבובי האדמה ומהשורשים להיחשף לחמצן. כאשר האדמה מתייבשת, הנקבובים שבה מתמלאים באויר (וחמצן). כאשר האדמה תמיד רוויה מים, מתפתחות בקטריות שאוהבות תנאים ללא חמצן (תנאים אנארוביים) אשר מסייעות לריקבון השורשים.
לכן השקיה נכונה תהיה לחכות עד שהעציץ יאבד יותר מחצי מכמות המים שבאדמה. לדחוף את האצבע לתוך האדמה זה מטעה, כיוון שהחלק התחתון של העציץ עדיין רטוב. 

הדרך האפקטיבית והמדוייקת ביותר לדעת מתי להשקות היא על-פי משקל העציץ. כאשר עובדים עם תערובת שתילה, ניתן לראות שרוב המשקל של העציץ הוא מהמים ולא מהצמח או מהאדמה. אם העציץ קל והצמח נראה צמא, זה זמן טוב להשקות. אם העציץ עדיין כבד, זה אומר שזה לא הזמן להשקות, והצמח נראה צמא מסיבות אחרות לגמרי.

קצב מחזורי ההשקיה בגידול באדמה בעציצים (מצע מנותק) תלוי בכמה גורמים:

  • גודל העציץ
  • גודל הצמח ו״גודל״ בית השורשים בעציץ
  • קצב אידוי המים של הצמח ( לקריאה נוספת קרא עוד על לחות, טמפרטורה וצמחים)
לצמח קטן אין הרבה שורשים. אם נשתול אותו בתוך עציץ גדול, לאדמה ייקח הרבה זמן להתייבש כיוון שהצמח עדיין אינו דורש כמויות גדולות של מים. בנוסף, החלק העליון של העציץ מתייבש מהר יותר מהחלק התחתון בכלי ולכן יכול להיווצר מצב בו האדמה בתחתית העציץ ספוגה מים כל הזמן. מחזורי ההשקיה יהיו מעטים מאוד כיוון שהצמח לא מייבש את האדמה. אפילו מרווחי השקייה של יותר משבוע!
כאשר הצמח יושב בכלי מתאים (עציץ קטן כאשר הצמח קטנטן) אנו נותנים לצמח ולאדמה הזדמנות להתייבש. מחזורי ההשקיה יהיו רבים יותר וכן מחזורי הייבוש וכניסת האויר לבית השורשים. (כל שלושה ימים עד כל יום). לאחר שהשתיל פיתח מערכת שורשים גדולה והעציץ הקטן מתייבש כל יום, ניתן לעבור לעציץ גדול.

חמצן מומס במים
שורשי הצמח צריכים חשיפה לחמצן. חמצן קיים באויר באחוזים די גבוהים (בערך 21%) אך במים, בתור חמצן מומס, הוא קיים באחוזים בודדים כתלות בטמפרטורה.
ככל שטמפרטורת המים עולה, כך יש פחות חמצן מומס במים. לכן בשיטות גידול הידרופוניות (שמייד נדון בהן) טמפרטורת המים היא קריטית.
גם באדמה יש חשיבות לטמפרטורה, ואכן עציץ אשר מתחמם בשמש זה לא דבר בריא במיוחד, אך מכיוון שחלק מהנקבובים בקרקע מלאים באויר, השורשים נחשפים למספיק חמצן גם כאשר המים בבית השורשים חמימים יותר.


התפתחות שונה של שורשים כתלות בחשיפתם לריכוזי חמצן שונים במים
ריכוז החמצן במים יורד ככל שטמפרטורת המים עולה














בתמונה מימין: חסה הידרופונית בחשיפה שונה לחמצן מומס במים. 
בגרף משמאל: הירידה באחוזי החמצן המומס במים כתלות בטמפרטורה.

מצעי גידול הידרופוני שיטות השקייה

קיימות שיטות גידול רבות ללא אדמה:
  • הידרופוניקה טהורה - גידול במים WT. ללא כל מצע מוצק. השורשים יושבים בתוך מים עם אבן אויר.
כך מגדלים צמחים שיושבים בתוך מים
  • NFT - מים זורמים כל הזמן על פני השורש אך השורש חשוף לאוויר.
בשיטת NFT מים זורמים על פני השורש באופן מתמיד אך השורש אינו יושב במים

  • מצע קוקוס / פרלייט / טוף / צמר סלעים / חרס מותפח ״הידרוטון״, כל מצעי הגידול הללו הינם חומרים אינרטיים (חלקם אינרטיים לגמרי), הם חומרים שאינם יוצרים ריאקציה כימית עם חומרים אחרים שבאים איתם במגע. במקרה שלנו, המים והדשן אשר באים איתם במגע. הם יכולים להחזיק הרבה פחות מים בתוכם ומחזורי ההשקיה איתם רבים יותר. מומלץ להשקותם בטיפטוף (התמונה מימין) או בהצפה וניקוז (התמונה משמאל).
שיטת Ebb and Flood - הצפה וניקוז - מחזורים של הרטבה וחשיפה מלאה לאויר במצעים מנותקיםגידול במצעים מנותקים תחת טפטוף מים מתמיד

  • אירופוניקה - השורשים תלויים באויר ומקבלים מים ודשן בריסוס של טיפות מים זעירות.
השורשים נחשפים לרסיסי מים דקיקים והם כל הזמן חשופים לאויר
האיורים נלקחו מאתר Growth Technology.

לכל שיטות אלה מכנה משותף - השורשים חשופים וללא ״ההגנה״ של האדמה המשמשת כבופר ומאזנת תנאים קיצוניים. השורשים חשופים לחלוטין למי ההשקיה ועל כן גם ל:
  • טמפרטורת המים ואוורור המים - להם השפעה ישירה על ריכוז החמצן המומס. מומלץ לשמור על טמפרטורת מים של 18-20 מעלות צלסיוס, ולאוורר את המים בעזרת משאבת אויר או מים.
  • חומציות המים (pH) - לחומציות יש השפעה ישירה על יכולת קליטת מינרלים ע״י השורשים. לקריאה נוספת בנושא
  • כמות המלחים והדשן במים - נמדדים כמוליכות חשמלית (EC) - כאשר ערכים נמוכים מידי יראו חוסר בדשן וערכים גבוהים יצביעו על יותר מידי דשן. לקריאה נוספת בנושא